מחשבות על קיבוץ דאו
הפרויקט עובר חליפות בין פרדיגמות התבוננות שונות ומערכות יחסים מגוונות הנוצרות במארג הקהילתי הקיבוצי העכשווי, ומשתמש במידע ובחומרי הגלם כדי ליצור עולם חדש המורכב מחיפוש אחר המשותף. בבסיס החזון של הקולקטיב בקיבוץ בישראל עמדה חברה שוויוניות שחלקה בנטל, במשאבים, וברווח, ללא מעמדות וללא הבדלים בין אדם לרעהו. כיום מרבית הקיבוצים עברו הפרטה, ותהליך זה שינה מהותית את המודל הכלכלי והחברתי שלהם. ולמרות מגמה זו של פירוק הקיבוץ השיתופי, דווקא בקנה המידה העולמי נוצר רנסנס קהילתי מסוים. הרשתות החברתיות יצרו מצע נוח להתארגנויות קולקטיביות, לחבירה סביב אג׳נדות משותפות, לשיתוף בידע ולעזרה הדדית. לצערנו הרנסנס מתוחזק בצורה ריכוזית שבה תאגידים אוספים עלינו נתונים, מתייקים אותם בשרתים שלהם ומרוויחים מהזהויות הדיגיטליות שלנו בהמרתן למשאבים כלכליים יקרי ערך.
דאו (DAO – Decentralized Autonomous Organization) היא טכנולוגיה המאפשרת לנהל קהילות דיגיטליות בצורה רדיקלית, שקופה, פרטית ומבוזרת על גבי רשת הבלוקצ'יין. החופש ליצור פרוטוקול שבו מתקיימת שליטה משותפת ועצמאית על משאבים ותקציבים מאפשר לקבוצת אנשים שחולקים מטרה משותפת לקבל החלטות ללא תיווך או השפעה של כוח ריכוזי. אפשר לדמיין מהלך שבו קהילה קיימת בוחרת לאגד את הפרופילים הדיגיטליים שלה כדי להקים קיבוץ דיגיטלי – קיבוץ דאו. בקיבוץ מסוג זה המידע שייאסף ינותב לתועלת הקהילה עצמה. הסינרגיה הטכנולוגית הפוטנציאלית תאפשר לקהילה להכיר את עצמה באופן מעמיק יותר ובצורה חדשנית ובלתי צפויה ולבסס את קבלת ההחלטות שלה על מאגרי מידע פרטיים. האם שיחות האספה הכללית הארכאיות מהקיבוץ יישמרו בקהילה החדשה? או שמא יעברו להתנהל בממשקים טכנולוגים חדשים?
הבחירה לשתף מידע ולהסכים לנתח אותו ממשיכה את מסורת הקיבוץ במובן חדש. במהלך שהותנו בקיבוץ כפר חרוב אספנו כ־4500 תמונות פנים של חברי הקהילה מתקופות שונות. אלו הוכנסו כמאגר מידע למערכת למידה עמוקה מסוג GAN (GAN – Generative Adversarial Networks). המערכת פלטה 25 אלף תמונות חדשות של חברי קיבוץ מדומיינים ומתוכם נבחרו שלושה ילדים. התוצאות של GAN אינן מעמידות ”בני כפר חרוב אולטימטיבים“ או קיבוצניקים ”ממוצעים“ חדשים, אלא עוד דוגמאות טיפוסיות לחברי קיבוץ חדשים. בעינינו התוצאות עולות בקנה אחד עם רוח הקיבוץ המתחדש ויוצרות הזדמנות לספק לקהילה מראה להתבונן דרכה על עצמה בפרספקטיבה חדשה.
כחלק מהמחקר שלנו לפרויקט הונפקו שלושה NFT על הבלוקצ'יין של אתריום. הראשון נמצא בארנק דיגיטלי פיזי בארכיון של כפר חרוב, והוא מייצג את קובץ ארכיטקטורת המידע של תושבי הקיבוץ. המידע בקובץ נאסף בחודשים אוגוסט וספטמבר 2021. ה־NFT השני והשלישי הם תאומים דיגיטליים של האובייקטים הפיזיים מהפרויקט, ומטרתם לשמש כלי למימון המשך יצירת הפרויקט; האובייקטים שיקבלו העתקים דיגיטליים יוצעו למכירה פומבית בזמן הפסטיבל, ואלו הם: הדפסה לנטיקולרית ממוסגרת של שלושה ילדי קיבוץ חדשים מומצאים על ידי GAN וכיסא פלסטלינה המעוצב מסריקות תלת-ממדיות שנאספו מסלונים בקיבוץ.
דבורה פישר, ילידת 1991, ברזיל, בוגרת תואר ראשון בבצלאל בהצטיינות. גדלה בקיבוץ כפר חרוב. בעבודתה מציגה שרידים של מרחבים עתידנים מדומיינים ונשכחים. האובייקטים השונים במיצבה מתפקדים כאיברים במערכת פרושה בניסיון לספר סיפור באופן לא לינארי. זוכת תמיכת מפעל הפיס ליצירת אמנות מקורית חדשה לשנת 2019, וזוכת מלגת קרן התרבות אמריקה ישראל 2020.
ירדן קולסי, יליד 1990, ירושלים, בוגר תואר ראשון באקדמיה לעיצוב איינדהובן, הולנד. עוסק בפיסול והצבה של מנגנונים מכניים במצבי קצה, לעיתים בשיתוף קהל. חיי ועובד בין אירופה לישראל.
עופר קן-תור, יליד 1988, ישראל, בוגר תואר ראשון באקדמיה לעיצוב איינדהובן, הולנד. מתמחה במחקר ופיתוח קונספטים לפרויקטים פיזיים ודיגיטליים. מעצב רב תחומי, צלם, עורך; המרחב הווירטואלי מהווה עבורו השראה ליצירה, לפעולה ומאפשר חיבור ועשייה משותפת עם אמנים.ות מגוונים.