Chloroquine Popups

’כלורוקווין פופ-אפ‘ (כלורוקווין – תרופה למלריה שכיום יש גם ניסיון לרפא אתה את וירוס הקורונה) הוא שמו של מאמר שחובר בעת שמספר המיתות מ־SARS-CoV-2 עלה ליותר מ־100,000 בברזיל.

העבודה בוחנת באופן מעמיק סאונד, אלמנטים ויזואליים ואינטראקטיביים שמקורם בממשק של דפדפן האינטרנט: פופ-אפ, תנועת העכבר וגרירת החלונות. אלו מהווים את האופן בו מפעילים את כל המרכיבים של היצירה. הנרטיב המוצע ביצירה מוצג באמצעות דימויים שנוצרו בתקופת הסגר בברזיל. חלק מהאלמנטים מהדהדים את כל ההיסטוריה, ומסכמים אותה במספרים. ספירה, במקרה הזה, מבטאת לא רק את הלוגיקה האוניברסלית של המדיום הדיגיטלי, אלה גם את האופן בו אנו נהיים אדישים, בהדרגה ככל שעוברים הימים, למשמע מאות מקרי המוות החדשים.

דברי האמן?

אנו חיים בתקופה של מלחמה בברזיל. זאת לפחות המטאפורה בה משתמשת ממשלת ברזיל שוב ושוב לאורך המגפה של 2020. מאז, אנחנו נורים יום יום על ידי מטחי פגזים דרך המסכים שלנו ואנו משכפלים את הרסיסים שלהם ומגיבים באותו האופן, מוארים באור המסכים המקיפים אותנו. מצד שני, אנו שומעים שפקידי הממשלה לא יודעים מי הוא בדיוק האויב בעימות הזה. זוהי סיבה לסבל, שמתעצם עוד ועוד בשל הבידוד החברתי המרחיק אותנו מרוב האינפורמציה שאינה מתווכת על ידי כפתורים ורמקולים, ובעיקר מהמרחבים הסוציאליים המרכיבים את החוויה היומיומית של התקשורת האנושית.

העיכוב בזיהוי של יריב ברור לאורך המאבק, מוסיף לסירוב לכל שינוי בכיוון אליו שטה הספינה âoeorder and progressâ€, אפילו בתוך המערבולת אותו עיכוב מראה לנו כי האויבים, שוב, הם דווקא אלה האוחזים בהגה. ובכל זאת האחריות נופלת דווקא על אלה היושבים בתחתית הספינה השוקעת שוב ושוב. טביעתה של הספינה היא חלק מהתהליך, חלק מהדרך. מפני ששקיעה זאת מדגישה בבירור ובמדויק עד כמה לא יציבה ומסוכנת האסטרטגיה הזאת.

מבחינות מסוימות, ההיעדר של אויב וההדחקה של ההיעדר של השכבות האלה בחברה משלימים אחד את השני. ישנו מרחב עמוק וחלול, המפריד בינינו ובין המתרחש במציאות, מפני שזאת שוב חזרה על אותם בסיסים סטרוקטוראליים של המבנה החברתי שלנו. בעוד אנו מחכים לפולשים, מבולבלים, בחלל הריק המוגדר מחדש על ידי הטכנולוגיה, אנחנו שומעים ידיעות עמומות על אלפי מקרי מוות. זאת העובדה האמיתית היחידה בסיפורים שהמדינה מספרת לנו. מוות הוא הביטוי היחידי של משהו אמיתי בזמן המגפה.