בוצינא דקרדינותא

התרגום המילולי של שם העבודה בוצינא דקרדינותא הוא אור או נר (בוצינא) של חושך או של קדרות (דקרדינותא). ובאופן חופשי – אור קודר, מאור הקדרות, הנר האפל, אור חשוך. בתחילת ספר הזוהר מסופר בארמית כך: ”בריש הורמנותא דמלכא גליף גלופי בטהירו עלאה בוצינא דקרדינותא, גו סתים דסתימו מרישא נפיק דאין סוף“. התרגום המילולי: בראש צו המלך גלף גילופים בטוהר העליון מאור הקדרות (בוצינא דקרדינותא), יצא תוך סתום שבסתימות מראש האין-סוף.

המשפט מתאר את מהלך הבריאה והיצירה הראשוני ביותר: בריש הורמנותא דמלכא, בראש צו המלך, גילף בוצינא דקרדינותא, מאור הקדרות, גילופים בדבר מה המכונה הטוהר העליון. כתוצאה מפעולת הגילוף יוצא מראש האין-סוף תוך סתום, תוכן ראשוני נעלם. כך מתחיל תהליך הבריאה והיצירה של ההוויה ושל העולמות כולם.

בוצינא דקרדינותא הוא כוח היצירה הפועם הן אצל המאציל העליון הבורא את העולמות והן בלב המקובל, היוצר את ספר הזוהר, ובמידת-מה יוצר גם את יוצרו העליון, המתואר בספר זה. בוצינא דקרדינותא הוא יוצר הבריאה הראשוני, הפועל הנסתר, האלוהות היוצרת, הכוח היצירתי המובהק, היצר והיצירתיות. כוח זה מכונה בפסקה השנייה זוהר: ”זהר סתום שבסתומים בטש את האויר אשר לו הנוגע ואינו נוגע באותה נקודה [...] זהר שממנו כל המאמרות נבראו, בסוד התפשטות הנקודה של זוהר סתום זה“. הזוהר הוא גם ארוס, יצר האהבה וההולדה שבשלב מסוים במהלך האצילות מזדהה עם צדיק יסוד עולם, אבר הזכר של מעלה. צדיק יסוד עולם מיוצג בעולם זה על ידי ר' שמעון בר יוחאי, גיבור ספר הזוהר, המכונה בספר בוצינא קדישא, הניצוץ הקדוש, האחראי על היצירתיות הזוהרית כגילום של בוצינא דקרדינותא.